אודות
קצת על עצמי
אני, שגית שמחי, המביאה את שיטת “מסע ההתחדשות”, נולדתי אל תוך עולם שבו בניית בית הייתה חלק טבעי ומשמעותי בשגרת היום. כבתו של בנאי, גדלתי בין יצירה פיזית, סדר וארגון, ושם ספגתי את ערכי העבודה המעשית. כבר בילדות אהבתי לארגן וליצור חללים נוחים ונעימים, והבנתי את הקשר הישיר בין הבית לנפש ובין הפנים לחוץ. מעולם לא חשבתי שמה שהיה עבורי טבעי וזורם יהפוך עם השנים למקצוע ולשליחות חיי עבור נשים ומשפחותיהן.
מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי עצמאית בשטח , חיה לפי קצב פעימות הלב שלי, כמישהי שלא צועדת "בתלם", דרכי הובילה אותי במסלולי חיים מלאי אתגרים. תמיד חלמתי להיות “קרבית”, ואם לא בצבא אז לפחות בחיים. גדלתי בצריף עץ ישן, עם שני חדרים ושירותים בחוץ, ארבעה ילדים בחדר אחד, שתולעי המשי וצבים היו כחיות המחמד שלי. אחר הצהריים ביליתי בטיפוס על עצי ההדרים ובאכילה מעצי התות שבחצר.
עם השנים, הבחנתי כאשר אני נכנסת למרחב יש לי את היכולת לראות את הפוטנציאל המלא שבו. הייתי סרקת את החלל כמו סוכנת בשטח, סופגת את כל המידע ומתרגמת אותו לעיצוב חדש. עוד בנעוריי החלטתי לפרוש כנפיים, ויצאתי לחוות עולם. טיילתי בארץ ובחו”ל, גרתי במדינות שונות, ועבדתי במגוון תחומים, עבודה עם ילדים, נגרות, עיצוב חופות ואירועים, איפור כלות, ליווי אנשים עם הפרעות נפשיות, אומנות, מסעדנות, וכל מה שהצליח לסקרן אותי.
ידעתי מאז ומתמיד שיש בי שליחות, אבל רק אחרי אינספור חוויות מעצימות שהעמיקו את הקשר שלי לעצמי, התבהרה לי הדרך. בחרתי את המקום שעושה לי טוב על הלב ומאפשר לי ליצור בית, גם עבורי וגם עבור נשים ומשפחות שונות.
המעבר לעולם העיצוב כמקצוע הגיע ב-1999 והפעם דרך גבר שהתהליך איתו ממש נתן לי לחוות בדיוק את מה שחשבתי והרגשתי עוד שהייתי ילדה, כשישבתי בבית קפה תל אביבי עם אחותי, והקשבתי לבחור מאחוריי המתלבט איך להתחיל לעצב את דירתו החדשה, היה בי דחף להציע את עזרתי, וכך מצאתי את עצמי צוללת לתוך עולם של דמיון ויצירה. המפגש הזה, ששאב את השראת העיצוב מלהקת “שוטי הנבואה” ומהקסם של “עליסה בארץ הפלאות”, הפך לתהליך עם ערך תרפויטי וקיבל שם לראשונה, ריפוי דרך סידור, ארגון והתאמת המרחב הפיזי לנפש שלו.
ושם חתמתי לעצמי, שעיצוב הוא לא רק אסתטיקה, הוא דרך להיכנס פנימה, להקשיב, לשחרר, וליצור בית שמדבר בשפה הפנימית השייך לאדם שחי בו.


