קצת על עצמי

אני, שגית שמחי, המביאה את שיטת “ההתחדשות”, נולדתי אל תוך עולם שבו בניית בית הייתה חלק טבעי ומשמעותי בשגרת היום. כבתו של בנאי, גדלתי בין יצירה פיזית, סדר וארגון, ושם ספגתי את ערכי העבודה המעשית. כבר בילדות אהבתי לארגן וליצור חללים נוחים ונעימים, והבנתי את הקשר הישיר בין הבית לנפש – בין הפנים לחוץ. מעולם לא חשבתי שמה שהיה עבורי טבעי וזורם יהפוך עם השנים למקצוע ולשליחות חיי.

מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי עצמאית בשטח – חיה לפי קצב פעימות הלב שלי, שגם אם לא תמיד הלך בתלם, הוביל אותי במסלולי חיים מלאי אתגרים. תמיד חלמתי להיות “קרבית”, ואם לא בצבא – אז לפחות בחיים. גדלתי בצריף עץ ישן, עם שני חדרים ושירותים בחוץ, ארבעה ילדים בחדר אחד, ותולעי משי וצבים כחיות מחמד. אחר הצהריים ביליתי בטיפוס על עצי ההדרים ובאכילה מעצי התות שבחצר.

עם השנים, פיתחתי יכולת להיכנס לכל מרחב ולראות את הפוטנציאל המלא שבו. סרקתי כל מקום כמו סוכנת בשטח – סופגת את כל המידע ומתרגמת אותו לעיצוב חדש. כשהייתי חופשייה, פרשתי כנפיים ויצאתי לחוות את העולם: טיילתי בארץ ובחו”ל, גרתי במדינות שונות, ועבדתי בתחומים מגוונים – עבודה עם ילדים, נגרות, עיצוב חופות ואירועים, איפור כלות – כל מה שסיקרן אותי.

ידעתי מאז ומתמיד שיש בי שליחות, אבל רק אחרי אינספור חוויות מעצימות שהעמיקו את הקשר שלי לעצמי, התבהרה לי הדרך. בחרתי את המקום שעושה לי טוב על הלב ומאפשר לי ליצור בית – גם עבורי וגם עבור אחרים.

המעבר לעולם העיצוב הגיע ב-1999, כשישבתי בבית קפה תל אביבי עם אחותי, והקשבתי לבחורה מאחוריי שמתלבטת איך להתחיל לעצב את דירתה החדשה. משהו בי דחף אותי להציע לה עזרה, וכך מצאתי את עצמי צוללת לתוך עולם של דמיון ויצירה. המפגש הזה, ששאב השראה מלהקת “שוטי הנבואה” ומהקסם של “עליסה בארץ הפלאות”, הפך לתהליך עיצוב עם ערך תרפויטי – ריפוי דרך סידור, ארגון והתאמת המרחב הפיזי לנפש.

שם הבנתי שעיצוב הוא לא רק אסתטיקה – הוא דרך להיכנס פנימה, להקשיב, לשחרר, וליצור בית שמדבר בשפה הפנימית של האדם שחי בו.